<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן י"ט</h1>
<h2>דף ט.</h2>
שלא לחמוד דכתיב (שמות כ') לא תחמוד. ואף על גב דאמרינן במכילתין (יתרו פרשה ח') יכול בדברים תלמוד לומר ולקחת לך. מה להלן מעשה אף כאן מעשה מכל מקום נראה שאף בלב אסור, אך אינו נגמר להתחייב עליו עד שיעשה מעשה ובדיהיב דמי חייב אחת, ובדלא יהיב דמי חייב שתים. ונראה דלא תחמוד ולא תתאוה הכל אחד הוא וכפל מלה הוא. א) ואמרו חכמים (סוטה ט' ב"ר פר"ב) כל הנותן עיניו במה שאינו שלו גם את שלו מוציאין מידו. כן מצינו (אדר"נ פ"א) בנחש הקדמוני, שהיה סבור (ליהנות) [להיות] מלך על כל החיות והבהמות, ועכשיו ארור מכל הבהמה. היה סבור ללכת בקומה זקופ', ועכשיו על גחונך תלך. היה סבור לאכול מעדנים כאדם, ועכשיו ועפר תאכל כל ימי חייך. היה סבור להרוג אדם וליקח חוה אשתו, ועכשיו ואיבה אשית. וכן בקין וקרח ובלעם ודואג האדומי ואחיתופל ואבשלום וגחזי ואדוניה ועוזיה והמן שנתנו עיניהם במה שאינו שלהם. ולא מבעיא שמה שבקשו לא נתנו להם. אלא אף מה שבידם נטלו מהם וכן הסוטה היא עמדה על פתח ביתה ליראו' לו לפיכך כהן מעמידה בשער ניקנור ומראה קלונה לכל. היא פרסה סודרים נאים על ראשה, לפיכך כהן נוטל כיפהב) מעל ראש' ומניחה תחת כפות רגליה. היא קשטה לו פניה, לפיכך פניה מוריקות. היא כחלה לו עיניה, לפיכך עיניה בולטות, היא קלעה לפניו שערה, לפיכך כהן מתיר שערה. היא הראתה לו אצבעותיהג) לפיכך צפרניה נושרות. היא חגרה בצלצולד) לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושרו למעלה מדדיה. היא פשטה לו את הירך, לפיכך יריכה נופלת. היא קבלתו על בטנה, לפיכך בטנה צבה. היא האכילתו מעדני מלך, לפיכך קרבנה מאכל בהמהה). היא השקתו יין משובח בכלים נאים, לפיכך כהן משקה אותה מים המאררים במקדה של חרסו), היא עשתה מעשיה בסתר, והקב"ה יושב סתר (ו)משים בה פניםז) ומגלה מעשיה בגלוי. ואם נקתה הבושת יהיה לה לכפר' ולזכות גדול. דכתיב ונקתה ונזרע' זרע. ולפיכך נחתמו עשרת הדברות בלא תחמוד, לומר לך שהחומד עובר בכולן. וגם אוי לו לחומד שכל ימיו מכאובים ולא ישמח. והשמח בחלקו שמח הוא לעולם. גם משלו חכמים לעורב שאמר אגנוב מכל עוף נוצה אחת ואתנאה. לסוף הכירו בו העופות נטלו כל אחד נוצה שלו ונשאר מכוער ביותר. גם משלו (משלי שועלים ק"ז) כי החומד והקנאי פגע בהם מלך אחד ואמר אחד מכם ישאל דבר ממני וינתן לו ולחבירו כפלים. הקנאי לא רצה לשאול תחלה שהיה מתקנ' אם יותן לחבירו כפלי' והחומד היה מתאוה לכפליים. דחק החומד את הקנאי לשאול תחלה. שאל שינקרו לו עין אחד וחבירו ינקרו לו שנים. גם משלו (קהלת רבה פי"ד) כי העולם הזה דומה לפרדס נאה ראהו כלב שמן נתאוה לאכול מטובו. ולא היה יכול ליכנס בו כי לא היה רק חור אחד קטן. התענה ג' ימים כדי שיוכל ליכנס בחור. נכנס ואכל והתענג מן הפירות שבפרדס שמע שבעל הפרדס יבוא לפרדסו בקירוב זמן. אמר הכלב אצא פן יבא בעל הפרדס ויהרגני. התענה ג' ימים כדי שיוכל לצאת. אחרי שיצא ונסתכל בפרדס ואמר כמה נאים פירותיך. אכן כמו שנכנסין כך יוצאין. ערום נכנסתי וערום אשוב. גם אמרו כשתבא לתמצית העולם תמצא, אויב לבוש כסות אוהבח). גם המשילו הנהני' בו לכלב המגרם עצם ודם יוצ' מחניכיו וסבור שמן העצם הדם יוצא ומוצצו, ואשרי הקץ בו, כי הוא כחלום יעוף. [סמ"ק סימן י"ט]. א) הג"ה מפי ר' יונה נאמר לא תחמוד ונאמר לא תתאו' להזהיר שלא לקחת שדה וכרם אף כי יתן מכרם ולהזהיר שלא להסכים במחשבה לעשות כן. ואם יכסוף אדם שימכור לו חבירו שום דבר ולא יש את נפשו למוכרו, ואם יפצור בו ברוב תחנוני' יבוש להשיב פניו. אסור להפציר בו כי זה כמו הכרח ואונס. ואם החומד הוא אדם נכבד שאם ישאל שאלה אור פניו לא יפילו אסור לשאול מקח או מתת. אם לא ידע כי יתן בנפש חפצה. ב) פי', צעיף. ג) פירוש, רמזה לו. ד) פרש"י, בינדיל. ה) פירוש, שעורים. ו) פי', פחות שבכלי חרש. ז)0פנאי לפרוע ממנה. ח) (בחינת עולם דף ל"ב שער פרישת העה"ז) אויב החמוד פי' ששונא החימוד לובש כסות אוהב פי' אוהב החמוד דכתיב (איוב כ"ז) יכין רשע וילבש צדיק. [לשון סמ"ק מצוריך סימן כ' פירוש אותו אויב הגוזל לאחר ישוב אל לבו ויחזור גזילה ולובש כסות אוהב פי' שחוזר בתשובה ויהיה נקרא אוהב, כך שמעתי ולי נראה כך הפי', כשתבא לתמצית העולם פי' שתחשב בכל מאורעות שבעולם הזה כדפירשתי לעיל תמצא מי שאויב העולם הזה פי' ששונאו ואינו חפץ בו לובש כסות אוהב פי' הנאהב כי ישמור עצמו מגזל לענג עצמו בעולם הזה למען כי שונא אותו ומאס בו כי הכל הבל ולא יחשב כי אם להביא נפשו לעולם הבא, עכ"ל. ויש מפרשים אויב החומד פי' ששונא החמוד לובש כסות אוהב החמוד דכתיב (איוב כ"ז) יכין רשע וילבש צדיק, עכ"ל].
